חרדה מציאותית - בראי הפסיכולוגיה

קוד: חרדה מציאותית - בראי הפסיכולוגיה בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

חרדה מציאותית – בראי הפסיכולוגיה:

משלי פרק כח, פסוק יד:
אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.

רש"י: "מפחד תמיד - דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה".
מצודת דוד: "ומקשה - המחזק לבבו ולא יחת מדבר המפחיד ולא נשמר ממנו הנה הוא יפול בהרעה ההיא".

פעמיים בעבר התייחסתי לפסוק זה באגביות: כאן   וכאן
ו פעם באריכות.

ובאופן כללי על פחד וחרדה מבחינה לשונית, כאן  וכאן.

הפעם שוב אתמקד בו.

כדי להבין את הפסוק ואת הפירושים השונים עליו טוב אם ניעזר בפסיכולוגיה:
בספר "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', עמ' 104, כתוב:
"פרויד זיהה שלושה סוגי חרדה המשקפים מקורות שונים של סכנות אפשריות: חרדה מציאותית בתגובה לסכנה חיצונית, חרדה נוירוטית המתריעה מפני סכנות שמקורן בסתמי, וחרדה מוסרית הנובעת מתביעות האני-העליון המפרות את האיזון העדין שבאורגניזם".

ובכן, בעוד מצודת דוד מדבר על חרדה מציאותית, שהוא פשט הכתוב, רש"י הולך על דרך הדרש ומפרש שמדובר בחרדה מוסרית. אך אין לפרש את הכתוב כחרדה נוירוטית, הנובעת מהאיד.

בנוסף לזאת, "פרויד מנה כמה מנגנוני-הגנה שפורטו ושוכללו על-ידי בתו, אנה פרויד: הדחקה, תגובת היפוך, בידוד, השלכה, הפנמה או הזדהות, הכחשה, רציונליזציה ואינטלקטואליזציה, התקה, נסיגה, ביטול ועידון" (עמ' 123).
אפשר לומר שהמקשה ליבו ואינו מפחד בעצם נוקט במנגנון ההכחשה, כלומר הוא אומר "לי זה לא יקרה".