מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
נכתב ב: 11:04:59 14.02.2013, כתוספת/תגובה ל: קהלת ז
קהלת ז יד: "בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה; גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, עַל-דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה".
בהמשך
לאראל:
תחת זאת, קהלת מייעצנו כאן: בימים טובים שמח, אך בימים רעים אל תשקע בדיכאון, אל תתחפר בבאסה, אלא – "ראה!" כלומר - התבונן בעיני שכלך, שקול את הדברים במאזניים הכלליות של הזמן ותתנחם באיזון הקיים בטבע בין ימי הטובה וימי הרעה. כלומר, בימי הטובה עדיף לאמץ השקפה צרה, 'ראש קטן', ולחיות את הרגע וליהנות ממנו. ובימי רעה עדיף לאמץ השקפה רחבה, 'ראש גדול', מנקודת ראות של הנצח.
הדבר מתקשר גם לעובדה, שהרבה מיצירות התרבות הגדולות נוצרו דווקא מתוך מצב דכאוני, שהרי כפי שאמרנו במצב דכאוני טוב ויעיל באמת להתעורר לחשיבה.