בראשית לד

1 ותצא דינה בת-לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ. 2 וירא אתה שכם בן-חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה. 3 ותדבק נפשו בדינה בת-יעקב ויאהב את-הנער וידבר על-לב הנער. 4 ויאמר שכם אל-חמור אביו לאמר קח-לי את-הילדה הזאת לאשה. 5 ויעקב שמע כי טמא את-דינה בתו ובניו היו את-מקנהו בשדה והחרש יעקב עד-באם. 6 ויצא חמור אבי-שכם אל-יעקב לדבר אתו. 7 ובני יעקב באו מן-השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי-נבלה עשה בישראל לשכב את-בת-יעקב וכן לא יעשה. 8 וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה. 9 והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו-לנו ואת-בנתינו תקחו לכם. 10 ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה. 11 ויאמר שכם אל-אביה ואל-אחיה אמצא-חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן. 12 הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו-לי את-הנער לאשה. 13 ויענו בני-יעקב את-שכם ואת-חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם. 14 ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את-אחתנו לאיש אשר-לו ערלה כי-חרפה הוא לנו. 15 אך-בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל-זכר. 16 ונתנו את-בנתינו לכם ואת-בנתיכם נקח-לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד. 17 ואם-לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את-בתנו והלכנו. 18 וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן-חמור. 19 ולא-אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת-יעקב והוא נכבד מכל בית אביו. 20 ויבא חמור ושכם בנו אל-שער עירם וידברו אל-אנשי עירם לאמר. 21 האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת-ידים לפניהם את-בנתם נקח-לנו לנשים ואת-בנתינו נתן להם. 22 אך-בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל-זכר כאשר הם נמלים. 23 מקנהם וקנינם וכל-בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו. 24 וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו כל-יצאי שער עירו וימלו כל-זכר כל-יצאי שער עירו. 25 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על-העיר בטח ויהרגו כל-זכר. 26 ואת-חמור ואת-שכם בנו הרגו לפי-חרב ויקחו את-דינה מבית שכם ויצאו. 27 בני יעקב באו על-החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם. 28 את-צאנם ואת-בקרם ואת-חמריהם ואת אשר-בעיר ואת-אשר בשדה לקחו. 29 ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם שבו ויבזו ואת כל-אשר בבית. 30 ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי. 31 ויאמרו הכזונה יעשה את-אחותנו.