במדבר ו

1 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 2 דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם איש או-אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה. 3 מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל-משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. 4 כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד-זג לא יאכל. 5 כל-ימי נדר נזרו תער לא-יעבר על-ראשו עד-מלאת הימם אשר-יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו. 6 כל-ימי הזירו ליהוה על-נפש מת לא יבא. 7 לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא-יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על-ראשו. 8 כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה. 9 וכי-ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו. 10 וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל-הכהן אל-פתח אהל מועד. 11 ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על-הנפש וקדש את-ראשו ביום ההוא. 12 והזיר ליהוה את-ימי נזרו והביא כבש בן-שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו. 13 וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל-פתח אהל מועד. 14 והקריב את-קרבנו ליהוה כבש בן-שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת-שנתה תמימה לחטאת ואיל-אחד תמים לשלמים. 15 וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם. 16 והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את-חטאתו ואת-עלתו. 17 ואת-האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את-מנחתו ואת-נסכו. 18 וגלח הנזיר פתח אהל מועד את-ראש נזרו ולקח את-שער ראש נזרו ונתן על-האש אשר-תחת זבח השלמים. 19 ולקח הכהן את-הזרע בשלה מן-האיל וחלת מצה אחת מן-הסל ורקיק מצה אחד ונתן על-כפי הנזיר אחר התגלחו את-נזרו. 20 והניף אותם הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין. 21 זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על-נזרו מלבד אשר-תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו.

22 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 23 דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר כה תברכו את-בני ישראל אמור להם.

24 יברכך יהוה וישמרך.

25 יאר יהוה פניו אליך ויחנך.

26 ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום.

27 ושמו את-שמי על-בני ישראל ואני אברכם.