שופטים ו

1 ויעשו בני-ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד-מדין שבע שנים. 2 ותעז יד-מדין על-ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את-המנהרות אשר בהרים ואת-המערות ואת-המצדות. 3 והיה אם-זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני-קדם ועלו עליו. 4 ויחנו עליהם וישחיתו את-יבול הארץ עד-בואך עזה ולא-ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור. 5 כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי-ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה. 6 וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני-ישראל אל-יהוה.

7 ויהי כי-זעקו בני-ישראל אל-יהוה על אדות מדין. 8 וישלח יהוה איש נביא אל-בני ישראל ויאמר להם כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים. 9 ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל-לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את-ארצם. 10 ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את-אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי.

11 ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין. 12 וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל. 13 ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל-זאת ואיה כל-נפלאתיו אשר ספרו-לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף-מדין. 14 ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את-ישראל מכף מדין הלא שלחתיך. 15 ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את-ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי. 16 ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את-מדין כאיש אחד. 17 ויאמר אליו אם-נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי. 18 אל-נא תמש מזה עד-באי אליך והצאתי את-מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך. 19 וגדעון בא ויעש גדי-עזים ואיפת-קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל-תחת האלה ויגש.

20 ויאמר אליו מלאך האלהים קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז ואת-המרק שפוך ויעש כן. 21 וישלח מלאך יהוה את-קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן-הצור ותאכל את-הבשר ואת-המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו. 22 וירא גדעון כי-מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל-פנים. 23 ויאמר לו יהוה שלום לך אל-תירא לא תמות. 24 ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא-לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי.

25 ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את-מזבח הבעל אשר לאביך ואת-האשרה אשר-עליו תכרת. 26 ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את-הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת. 27 ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את-בית אביו ואת-אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה. 28 וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר-עליו כרתה ואת הפר השני העלה על-המזבח הבנוי. 29 ויאמרו איש אל-רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן-יואש עשה הדבר הזה. 30 ויאמרו אנשי העיר אל-יואש הוצא את-בנך וימת כי נתץ את-מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר-עליו. 31 ויאמר יואש לכל אשר-עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם-אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד-הבקר אם-אלהים הוא ירב לו כי נתץ את-מזבחו. 32 ויקרא-לו ביום-ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את-מזבחו.

33 וכל-מדין ועמלק ובני-קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל. 34 ורוח יהוה לבשה את-גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו. 35 ומלאכים שלח בכל-מנשה ויזעק גם-הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם. 36 ויאמר גדעון אל-האלהים אם-ישך מושיע בידי את-ישראל כאשר דברת. 37 הנה אנכי מציג את-גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ חרב וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל כאשר דברת. 38 ויהי-כן וישכם ממחרת ויזר את-הגזה וימץ טל מן-הגזה מלוא הספל מים. 39 ויאמר גדעון אל-האלהים אל-יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא-רק-הפעם בגזה יהי-נא חרב אל-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ יהיה-טל. 40 ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי-חרב אל-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ היה טל.