שמואל א ד

1 ויהי דבר-שמואל לכל-ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על-האבן העזר ופלשתים חנו באפק. 2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש. 3 ויבא העם אל-המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את-ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו. 4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני-עלי עם-ארון ברית האלהים חפני ופינחס. 5 ויהי כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה וירעו כל-ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ. 6 וישמעו פלשתים את-קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל-המחנה. 7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל-המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם. 8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את-מצרים בכל-מכה במדבר. 9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם. 10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי. 11 וארון אלהים נלקח ושני בני-עלי מתו חפני ופינחס. 12 וירץ איש-בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על-ראשו. 13 ויבוא והנה עלי ישב על-הכסא יך דרך מצפה כי-היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל-העיר. 14 וישמע עלי את-קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי. 15 ועלי בן-תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות. 16 ויאמר האיש אל-עלי אנכי הבא מן-המערכה ואני מן-המערכה נסתי היום ויאמר מה-היה הדבר בני. 17 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם-שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה.

18 ויהי כהזכירו את-ארון האלהים ויפל מעל-הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי-זקן האיש וכבד והוא שפט את-ישראל ארבעים שנה. 19 וכלתו אשת-פינחס הרה ללת ותשמע את-השמעה אל-הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי-נהפכו עליה צריה. 20 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל-תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא-שתה לבה. 21 ותקרא לנער אי-כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל-הלקח ארון האלהים ואל-חמיה ואישה. 22 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים.