מלכים א יז

1 ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל-אחאב חי-יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם-יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם-לפי דברי.

2 ויהי דבר-יהוה אליו לאמר. 3 לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על-פני הירדן. 4 והיה מהנחל תשתה ואת-הערבים צויתי לכלכלך שם. 5 וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על-פני הירדן. 6 והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן-הנחל ישתה. 7 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא-היה גשם בארץ.

8 ויהי דבר-יהוה אליו לאמר. 9 קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. 10 ויקם וילך צרפתה ויבא אל-פתח העיר והנה-שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה. 11 ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי-נא לי פת-לחם בידך. 12 ותאמר חי-יהוה אלהיך אם-יש-לי מעוג כי אם-מלא כף-קמח בכד ומעט-שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו. 13 ויאמר אליה אליהו אל-תיראי באי עשי כדברך אך עשי-לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה. 14 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן-יהוה גשם על-פני האדמה. 15 ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא-והיא וביתה ימים. 16 כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו.

17 ויהי אחר הדברים האלה חלה בן-האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא-נותרה-בו נשמה. 18 ותאמר אל-אליהו מה-לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את-עוני ולהמית את-בני. 19 ויאמר אליה תני-לי את-בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל-העליה אשר-הוא ישב שם וישכבהו על-מטתו. 20 ויקרא אל-יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עמה הרעות להמית את-בנה. 21 ויתמדד על-הילד שלש פעמים ויקרא אל-יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו. 22 וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש-הילד על-קרבו ויחי. 23 ויקח אליהו את-הילד וירדהו מן-העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך. 24 ותאמר האשה אל-אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר-יהוה בפיך אמת.