ירמיהו טו

1 ויאמר יהוה אלי אם-יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל-העם הזה שלח מעל-פני ויצאו. 2 והיה כי-יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה-אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי. 3 ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם-יהוה את-החרב להרג ואת-הכלבים לסחב ואת-עוף השמים ואת-בהמת הארץ לאכל ולהשחית. 4 ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן-יחזקיהו מלך יהודה על אשר-עשה בירושלם. 5 כי מי-יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך. 6 את נטשת אתי נאם-יהוה אחור תלכי ואט את-ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם. 7 ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את-עמי מדרכיהם לוא-שבו. 8 עצמו-לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על-אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות. 9 אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם-יהוה.

10 אוי-לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל-הארץ לא-נשיתי ולא-נשו-בי כלה מקללוני.

11 אמר יהוה אם-לא שרותך לטוב אם-לוא הפגעתי בך בעת-רעה ובעת צרה את-האיב. 12 הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת. 13 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל-חטאותיך ובכל-גבוליך. 14 והעברתי את-איביך בארץ לא ידעת כי-אש קדחה באפי עליכם תוקד.

15 אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל-לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה. 16 נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי-נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות.

17 לא-ישבתי בסוד-משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי-זעם מלאתני. 18 למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו.

19 לכן כה-אמר יהוה אם-תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם-תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא-תשוב אליהם. 20 ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא-יוכלו לך כי-אתך אני להושיעך ולהצילך נאם-יהוה. 21 והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים.