ירמיהו טז

1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 2 לא-תקח לך אשה ולא-יהיו לך בנים ובנות במקום הזה.

3 כי-כה אמר יהוה על-הבנים ועל-הבנות הילודים במקום הזה ועל-אמתם הילדות אותם ועל-אבותם המולדים אותם בארץ הזאת. 4 ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על-פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.

5 כי-כה אמר יהוה אל-תבוא בית מרזח ואל-תלך לספוד ואל-תנד להם כי-אספתי את-שלומי מאת העם-הזה נאם-יהוה את-החסד ואת-הרחמים. 6 ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא-יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם. 7 ולא-יפרסו להם על-אבל לנחמו על-מת ולא-ישקו אותם כוס תנחומים על-אביו ועל-אמו. 8 ובית-משתה לא-תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות.

9 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן-המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. 10 והיה כי תגיד לעם הזה את כל-הדברים האלה ואמרו אליך על-מה דבר יהוה עלינו את כל-הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה אלהינו. 11 ואמרת אליהם על אשר-עזבו אבותיכם אותי נאם-יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדום וישתחוו להם ואתי עזבו ואת-תורתי לא שמרו. 12 ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו-הרע לבלתי שמע אלי. 13 והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על-הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם-שם את-אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא-אתן לכם חנינה.

14 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ולא-יאמר עוד חי-יהוה אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצרים. 15 כי אם-חי-יהוה אשר העלה את-בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על-אדמתם אשר נתתי לאבותם.

16 הנני שלח לדוגים רבים נאם-יהוה ודיגום ואחרי-כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל-הר ומעל כל-גבעה ומנקיקי הסלעים. 17 כי עיני על-כל-דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא-נצפן עונם מנגד עיני. 18 ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את-ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את-נחלתי.

19 יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי-ארץ ויאמרו אך-שקר נחלו אבותינו הבל ואין-בם מועיל. 20 היעשה-לו אדם אלהים והמה לא אלהים. 21 לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את-ידי ואת-גבורתי וידעו כי-שמי יהוה.