ירמיהו כה

1 הדבר אשר-היה על-ירמיהו על-כל-עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל. 2 אשר דבר ירמיהו הנביא על-כל-עם יהודה ואל כל-ישבי ירושלם לאמר. 3 מן-שלש עשרה שנה ליאשיהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר-יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם. 4 ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא-הטיתם את-אזנכם לשמע. 5 לאמר שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על-האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן-עולם ועד-עולם. 6 ואל-תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם. 7 ולא-שמעתם אלי נאם-יהוה למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם.

8 לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא-שמעתם את-דברי. 9 הנני שלח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאם-יהוה ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי והבאתים על-הארץ הזאת ועל-ישביה ועל כל-הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם. 10 והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר. 11 והיתה כל-הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את-מלך בבל שבעים שנה. 12 והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאם-יהוה את-עונם ועל-ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם. 13 והבאיתי על-הארץ ההיא את-כל-דברי אשר-דברתי עליה את כל-הכתוב בספר הזה אשר-נבא ירמיהו על-כל-הגוים. 14 כי עבדו-בם גם-המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם.

15 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את-כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את-כל-הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם. 16 ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם. 17 ואקח את-הכוס מיד יהוה ואשקה את-כל-הגוים אשר-שלחני יהוה אליהם. 18 את-ירושלם ואת-ערי יהודה ואת-מלכיה את-שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה. 19 את-פרעה מלך-מצרים ואת-עבדיו ואת-שריו ואת-כל-עמו. 20 ואת כל-הערב ואת כל-מלכי ארץ העוץ ואת כל-מלכי ארץ פלשתים ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון ואת שארית אשדוד. 21 את-אדום ואת-מואב ואת-בני עמון. 22 ואת כל-מלכי-צר ואת כל-מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים. 23 ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז ואת כל-קצוצי פאה. 24 ואת כל-מלכי ערב ואת כל-מלכי הערב השכנים במדבר. 25 ואת כל-מלכי זמרי ואת כל-מלכי עילם ואת כל-מלכי מדי. 26 ואת כל-מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל-אחיו ואת כל-הממלכות הארץ אשר על-פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם. 27 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם. 28 והיה כי ימאנו לקחת-הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו. 29 כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על-כל-ישבי הארץ נאם יהוה צבאות. 30 ואתה תנבא אליהם את כל-הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על-נוהו הידד כדרכים יענה אל כל-ישבי הארץ. 31 בא שאון עד-קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל-בשר הרשעים נתנם לחרב נאם-יהוה.

32 כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל-גוי וסער גדול יעור מירכתי-ארץ. 33 והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד-קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על-פני האדמה יהיו. 34 הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי-מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה. 35 ואבד מנוס מן-הרעים ופליטה מאדירי הצאן. 36 קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי-שדד יהוה את-מרעיתם. 37 ונדמו נאות השלום מפני חרון אף-יהוה. 38 עזב ככפיר סכו כי-היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו.