ירמיהו מט

1 לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם-יורש אין לו מדוע ירש מלכם את-גד ועמו בעריו ישב. 2 לכן הנה ימים באים נאם-יהוה והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את-ירשיו אמר יהוה. 3 הילילי חשבון כי שדדה-עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו. 4 מה-תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי. 5 הנני מביא עליך פחד נאם-אדני יהוה צבאות מכל-סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד. 6 ואחרי-כן אשיב את-שבות בני-עמון נאם-יהוה.

7 לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. 8 נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו. 9 אם-בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם-גנבים בלילה השחיתו דים. 10 כי-אני חשפתי את-עשו גליתי את-מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו. 11 עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו.

12 כי-כה אמר יהוה הנה אשר-אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה. 13 כי בי נשבעתי נאם-יהוה כי-לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל-עריה תהיינה לחרבות עולם. 14 שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה. 15 כי-הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם. 16 תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי-תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם-יהוה. 17 והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על-כל-מכותה. 18 כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם. 19 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן כי-ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי-זה רעה אשר יעמד לפני.

20 לכן שמעו עצת-יהוה אשר יעץ אל-אדום ומחשבותיו אשר חשב אל-ישבי תימן אם-לא יסחבום צעירי הצאן אם-לא ישים עליהם נוהם. 21 מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים-סוף נשמע קולה. 22 הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על-בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה.

23 לדמשק בושה חמת וארפד כי-שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל. 24 רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה. 25 איך לא-עזבה עיר תהלה קרית משושי. 26 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל-אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות. 27 והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן-הדד.

28 לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך-בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל-קדר ושדדו את-בני-קדם. 29 אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל-כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב. 30 נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם-יהוה כי-יעץ עליכם נבוכדראצר מלך-בבל עצה וחשב עליהם מחשבה. 31 קומו עלו אל-גוי שליו יושב לבטח נאם-יהוה לא-דלתים ולא-בריח לו בדד ישכנו. 32 והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל-רוח קצוצי פאה ומכל-עבריו אביא את-אידם נאם-יהוה. 33 והיתה חצור למעון תנים שממה עד-עולם לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם.

34 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא אל-עילם בראשית מלכות צדקיה מלך-יהודה לאמר. 35 כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את-קשת עילם ראשית גבורתם. 36 והבאתי אל-עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא-יהיה הגוי אשר לא-יבוא שם נדחי עולם. 37 והחתתי את-עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי נאם-יהוה ושלחתי אחריהם את-החרב עד כלותי אותם. 38 ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם-יהוה. 39 והיה באחרית הימים אשוב את-שבית עילם נאם-יהוה.