ירמיהו נ

1 הדבר אשר דבר יהוה אל-בבל אל-ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא. 2 הגידו בגוים והשמיעו ושאו-נס השמיעו אל-תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה. 3 כי עלה עליה גוי מצפון הוא-ישית את-ארצה לשמה ולא-יהיה יושב בה מאדם ועד-בהמה נדו הלכו. 4 בימים ההמה ובעת ההיא נאם-יהוה יבאו בני-ישראל המה ובני-יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת-יהוה אלהיהם יבקשו. 5 ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל-יהוה ברית עולם לא תשכח. 6 צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל-גבעה הלכו שכחו רבצם. 7 כל-מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה-צדק ומקוה אבותיהם יהוה.

8 נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני-צאן. 9 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על-בבל קהל-גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם. 10 והיתה כשדים לשלל כל-שלליה ישבעו נאם-יהוה. 11 כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים. 12 בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. 13 מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על-בבל ישם וישרק על-כל-מכותיה. 14 ערכו על-בבל סביב כל-דרכי קשת ידו אליה אל-תחמלו אל-חץ כי ליהוה חטאה. 15 הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו-לה. 16 כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל-עמו יפנו ואיש לארצו ינסו.

17 שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל.

18 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל-מלך בבל ואל-ארצו כאשר פקדתי אל-מלך אשור. 19 ושבבתי את-ישראל אל-נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו. 20 בימים ההם ובעת ההיא נאם-יהוה יבקש את-עון ישראל ואיננו ואת-חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר.

21 על-הארץ מרתים עלה עליה ואל-יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם-יהוה ועשה ככל אשר צויתיך.

22 קול מלחמה בארץ ושבר גדול. 23 איך נגדע וישבר פטיש כל-הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים. 24 יקשתי לך וגם-נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם-נתפשת כי ביהוה התגרית. 25 פתח יהוה את-אוצרו ויוצא את-כלי זעמו כי-מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים. 26 באו-לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו-ערמים והחרימוה אל-תהי-לה שארית. 27 חרבו כל-פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי-בא יומם עת פקדתם.

28 קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את-נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו. 29 השמיעו אל-בבל רבים כל-דרכי קשת חנו עליה סביב אל-יהי- פליטה שלמו-לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו-לה כי אל-יהוה זדה אל-קדוש ישראל. 30 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל-אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם-יהוה.

31 הנני אליך זדון נאם-אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך. 32 וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל-סביבתיו.

33 כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני-ישראל ובני-יהודה יחדו וכל-שביהם החזיקו בם מאנו שלחם. 34 גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את-ריבם למען הרגיע את-הארץ והרגיז לישבי בבל. 35 חרב על-כשדים נאם-יהוה ואל-ישבי בבל ואל-שריה ואל-חכמיה. 36 חרב אל-הבדים ונאלו חרב אל-גבוריה וחתו. 37 חרב אל-סוסיו ואל-רכבו ואל-כל-הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל-אוצרתיה ובזזו. 38 חרב אל-מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו. 39 לכן ישבו ציים את-איים וישבו בה בנות יענה ולא-תשב עוד לנצח ולא תשכון עד-דור ודור. 40 כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה ואת-שכניה נאם-יהוה לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם. 41 הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי-ארץ. 42 קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל-סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת-בבל. 43 שמע מלך-בבל את-שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה. 44 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן כי-ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי-זה רעה אשר יעמד לפני. 45 לכן שמעו עצת-יהוה אשר יעץ אל-בבל ומחשבותיו אשר חשב אל-ארץ כשדים אם-לא יסחבום צעירי הצאן אם-לא ישים עליהם נוה. 46 מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע.