יחזקאל ד

1 ואתה בן-אדם קח-לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את-ירושלם. 2 ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים סביב. 3 ואתה קח-לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את-פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל.

4 ואתה שכב על-צדך השמאלי ושמת את-עון בית-ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את-עונם. 5 ואני נתתי לך את-שני עונם למספר ימים שלש-מאות ותשעים יום ונשאת עון בית-ישראל. 6 וכלית את-אלה ושכבת על-צדך הימוני שנית ונשאת את-עון בית-יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. 7 ואל-מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה. 8 והנה נתתי עליך עבותים ולא-תהפך מצדך אל-צדך עד-כלותך ימי מצורך. 9 ואתה קח-לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צדך שלש-מאות ותשעים יום תאכלנו. 10 ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד-עת תאכלנו. 11 ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד-עת תשתה. 12 ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם.

13 ויאמר יהוה ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם. 14 ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא-אכלתי מנעורי ועד-עתה ולא-בא בפי בשר פגול.

15 ויאמר אלי ראה נתתי לך את-צפועי הבקר תחת גללי האדם ועשית את-לחמך עליהם.

16 ויאמר אלי בן-אדם הנני שבר מטה-לחם בירושלם ואכלו-לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו. 17 למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם.