יחזקאל לד

1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 2 בן-אדם הנבא על-רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי-ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים. 3 את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו. 4 את-הנחלות לא חזקתם ואת-החולה לא-רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת-הנדחת לא השבתם ואת-האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך. 5 ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל-חית השדה ותפוצינה. 6 ישגו צאני בכל-ההרים ועל כל-גבעה רמה ועל כל-פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש. 7 לכן רעים שמעו את-דבר יהוה. 8 חי-אני נאם אדני יהוה אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל-חית השדה מאין רעה ולא-דרשו רעי את-צאני וירעו הרעים אותם ואת-צאני לא רעו. 9 לכן הרעים שמעו דבר-יהוה. 10 כה-אמר אדני יהוה הנני אל-הרעים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא-ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא-תהיין להם לאכלה.

11 כי כה אמר אדני יהוה הנני-אני ודרשתי את-צאני ובקרתים. 12 כבקרת רעה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו נפרשות כן אבקר את-צאני והצלתי אתהם מכל-המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל. 13 והוצאתים מן-העמים וקבצתים מן-הארצות והביאתים אל-אדמתם ורעיתים אל-הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ. 14 במרעה-טוב ארעה אתם ובהרי מרום-ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל. 15 אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה. 16 את-האבדת אבקש ואת-הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת-החולה אחזק ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד ארענה במשפט. 17 ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין-שה לשה לאילים ולעתודים. 18 המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע-מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון. 19 וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה.

20 לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני-אני ושפטתי בין-שה בריה ובין שה רזה. 21 יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל-הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל-החוצה. 22 והושעתי לצאני ולא-תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה. 23 והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא-יהיה להן לרעה. 24 ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי. 25 וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה-רעה מן-הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. 26 ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו. 27 ונתן עץ השדה את-פריו והארץ תתן יבולה והיו על-אדמתם לבטח וידעו כי-אני יהוה בשברי את-מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם. 28 ולא-יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד. 29 והקמתי להם מטע לשם ולא-יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא-ישאו עוד כלמת הגוים. 30 וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה. 31 ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה.