הושע ב

1 והיה מספר בני-ישראל כחול הים אשר לא-ימד ולא יספר והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני אל-חי. 2 ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן-הארץ כי גדול יום יזרעאל. 3 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה. 4 ריבו באמכם ריבו כי-היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה. 5 פן-אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא. 6 ואת-בניה לא ארחם כי-בני זנונים המה. 7 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי. 8 לכן הנני-שך את-דרכך בסירים וגדרתי את-גדרה ונתיבותיה לא תמצא. 9 ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל-אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. 10 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. 11 לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את-ערותה. 12 ועתה אגלה את-נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא-יצילנה מידי. 13 והשבתי כל-משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. 14 והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו-לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה. 15 ופקדתי עליה את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם-יהוה.

16 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על-לבה. 17 ונתתי לה את-כרמיה משם ואת-עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ-מצרים. 18 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה תקראי אישי ולא-תקראי-לי עוד בעלי. 19 והסרתי את-שמות הבעלים מפיה ולא-יזכרו עוד בשמם. 20 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם-חית השדה ועם-עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ והשכבתים לבטח. 21 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. 22 וארשתיך לי באמונה וידעת את-יהוה.

23 והיה ביום ההוא אענה נאם-יהוה אענה את-השמים והם יענו את-הארץ. 24 והארץ תענה את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר והם יענו את-יזרעאל. 25 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את-לא רחמה ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה והוא יאמר אלהי.