זכריה א

1 בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר-יהוה אל-זכריה בן-ברכיה בן-עדו הנביא לאמר. 2 קצף יהוה על-אבותיכם קצף. 3 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות. 4 אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם הרעים ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי נאם-יהוה. 5 אבותיכם איה-הם והנבאים הלעולם יחיו. 6 אך דברי וחקי אשר צויתי את-עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו.

7 ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש הוא-חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר-יהוה אל-זכריה בן-ברכיהו בן-עדוא הנביא לאמר. 8 ראיתי הלילה והנה-איש רכב על-סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים. 9 ואמר מה-אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה-המה אלה. 10 ויען האיש העמד בין-ההדסים ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ. 11 ויענו את-מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל-הארץ ישבת ושקטת. 12 ויען מלאך-יהוה ויאמר יהוה צבאות עד-מתי אתה לא-תרחם את-ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה. 13 ויען יהוה את-המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים. 14 ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה. 15 וקצף גדול אני קצף על-הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. 16 לכן כה-אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה ינטה על-ירושלם. 17 עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את-ציון ובחר עוד בירושלם.