זכריה ז

1 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר-יהוה אל-זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו. 2 וישלח בית-אל שר-אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את-פני יהוה. 3 לאמר אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות ואל-הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים.

4 ויהי דבר-יהוה צבאות אלי לאמר. 5 אמר אל-כל-עם הארץ ואל-הכהנים לאמר כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני. 6 וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים. 7 הלוא את-הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב.

8 ויהי דבר-יהוה אל-זכריה לאמר. 9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את-אחיו. 10 ואלמנה ויתום גר ועני אל-תעשקו ורעת איש אחיו אל-תחשבו בלבבכם. 11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע. 12 ולבם שמו שמיר משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות. 13 ויהי כאשר-קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות. 14 ואסערם על כל-הגוים אשר לא-ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ-חמדה לשמה.