זכריה ט

1 משא דבר-יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל. 2 וגם-חמת תגבל-בה צר וצידון כי חכמה מאד. 3 ותבן צר מצור לה ותצבר-כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות. 4 הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל. 5 תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי-הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב. 6 וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים. 7 והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם-הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי. 8 וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא-יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני.

9 גילי מאד בת-ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על-חמור ועל-עיר בן-אתנות. 10 והכרתי-רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד-ים ומנהר עד-אפסי-ארץ. 11 גם-את בדם-בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. 12 שובו לבצרון אסירי התקוה גם-היום מגיד משנה אשיב לך. 13 כי-דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על-בניך יון ושמתיך כחרב גבור. 14 ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן. 15 יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני-קלע ושתו המו כמו-יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח. 16 והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני-נזר מתנוססות על-אדמתו. 17 כי מה-טובו ומה-יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות.