נחמיה ב

1 ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את-היין ואתנה למלך ולא-הייתי רע לפניו. 2 ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי-אם רע לב ואירא הרבה מאד. 3 ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא-ירעו פני אשר העיר בית-קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש.

4 ויאמר לי המלך על-מה-זה אתה מבקש ואתפלל אל-אלהי השמים. 5 ואמר למלך אם-על-המלך טוב ואם-ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל-יהודה אל-עיר קברות אבתי ואבננה. 6 ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד-מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני-המלך וישלחני ואתנה לו זמן. 7 ואומר למלך אם-על-המלך טוב אגרות יתנו-לי על-פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר-אבוא אל-יהודה. 8 ואגרת אל-אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר ולבית אשר-אבוא אליו ויתן-לי המלך כיד-אלהי הטובה עלי. 9 ואבוא אל-פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים.

10 וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר-בא אדם לבקש טובה לבני ישראל. 11 ואבוא אל-ירושלם ואהי-שם ימים שלשה. 12 ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא-הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל-לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם-הבהמה אשר אני רכב בה. 13 ואצאה בשער-הגיא לילה ואל-פני עין התנין ואל-שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר-המפרוצים ושעריה אכלו באש. 14 ואעבר אל-שער העין ואל-ברכת המלך ואין-מקום לבהמה לעבר תחתי. 15 ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב. 16 והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד-כן לא הגדתי. 17 ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את-חומת ירושלם ולא-נהיה עוד חרפה. 18 ואגיד להם את-יד אלהי אשר-היא טובה עלי ואף-דברי המלך אשר אמר-לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה.

19 וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה-הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים. 20 ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין-חלק וצדקה וזכרון בירושלם.