מאת: אראל
מזמור
תהלים קלב נאמר בימי שלמה המלך, לאחר שסיים לבנות את בית המקדש והעלה אליו את ארון הברית
(מלבי"ם על פסוק 1) . האירוע מתואר ב
מלכים א ח1: "
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָים לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן
", וכן ב
דברי הימים ב ה2. הראיות לכך הן:
א. במרכז המזמור נאמר,
תהלים קלב10: "
בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ
". לפי פשוטו של מקרא, הדובר בפסוק מדבר על
משיח (מלך שנמשח בשמן המשחה) הקשור לדוד אך אינו דוד, והמלך היחיד המתאים לתיאור זה הוא שלמה
(וכן פירש רש"י שם) .
ב. פסוקים רבים במזמור נמצאים כמעט מילה במילה בסוף תפילת שלמה בדברי הימים,
דברי הימים ב ו41-42: "
וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ; כֹּהֲנֶיךָ ה' אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה, וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב. ה' אֱלֹהִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ.
"
(דעת מקרא, סיכום הפרק) .
הפרק נחלק לשניים:
הביטויים בשני החלקים מקבילים זה לזה בסדר ישר:
זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב" ( פירוט) נאמר ב תהלים קלב11: "
נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ". דוד נשבע לה' למצוא מקום לביתו, וה' נשבע לדוד לבנות לו בית מלוכה.
קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ", נאמר ב תהלים קלב13-14: "
כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ; זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ". המושג "מנוחה" מתייחס לחניית ארון ה' והישארותו במקום אחד, כמו ב במדבר י35-36: "
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן... וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". וכיוון שעם ישראל תמיד נוסע עם הארון, המושג מתייחס גם למנוחת עם ישראל והישארותו במקום אחד. שלמה מתפלל, שארון ה' יחנה בבית המקדש לתמיד, ולא ינסע משם; שתסתיים סוף-סוף התקופה הארוכה של נדודים שהחלה עם יציאת מצרים, ונבוא סוף-סוף, דברים יב9: "
אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". ה' מקבל את התפילה ואומר, שהוא אכן בחר בציון ומתאווה ורוצה לשבת בה, ולכן ינוח וישכון בה עדי עד.
כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ", נאמר ב תהלים קלב16: "
וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ". שלמה מדבר על "כהניך" ו"חסידיך", וה' עונה לו ומדבר על "כהניה" ו"חסידיה" של ציון; שלמה מבטיח שהכהנים ילבשו צדק (כלומר: כשילבשו את בגדי הכהונה, הם ינהלו את עבודת המקדש בצדק וביושר - שלא כבני עלי); ה' מבטיח שהכהנים ילבשו ישע (כלומר: יזכו ללבוש את בגדי הכהונה, ויזכו לישועה בכל ענייניהם).
בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ", נאמר ב תהלים קלב17-18: "
שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי; אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ". שלמה מבקש, שבזכות מסירות הנפש של דוד, ה' יקבל את תפילתו. ה' מקבל את הבקשה ומודיע, שהוא מתכוון להצמיח קרן לדוד (להגדיל את כבודו), ומשום כך הוא יערוך נר למשיחו שלמה (יאיר לו ויחזק את שלטונו).
יש שפירשו, שהדובר בשיר הוא דוד עצמו, ובפסוקים 1 ו-10 הוא דיבר על עצמו בגוף שלישי (מצודת דוד שם) . ואמנם יש פסוקים שבהם הדובר מדבר על עצמו בגוף שלישי, אולם זו תופעה נדירה, ולענ"ד עדיף לפרש את הפסוק כמשמעו, שהדובר אינו דוד (וראו בפירושו של עמוס חכם ב"דעת מקרא" על הפרק, שהביא את כל הפירושים ולא הכריע ביניהם) .