אם אבוא באוהל ביתי עד אמצא מקום לה'

קוד: ביאור:תהלים קלב3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

תהלים קלב3-5: " אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי; אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה; עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. "

בימי דוד, ארון ה' היה באוהל מועד - אותו אוהל שבנו בני ישראל במדבר, כמה מאות שנים לפני כן. אבל איכות החיים של בני ישראל השתפרה בהרבה - הם כבר לא גרו באוהלים אלא בבתים מבוססים. דוד הרגיש, שמשהו כאן לא בסדר - לא ייתכן שהוא עצמו יישב בבית ארזים, כאשר ארון ה' נמצא באוהל, שמואל ב ז2: " וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא 'רְאֵה נָא! אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה!' ". דוד החליט לבנות בית-מקדש בהתאם לרמת החיים הנוכחית של בני ישראל - בית ארזים. אבל ה' שלח את נתן הנביא לעצור אותו - בטענה שהוא אינו ראוי לכך כי היה איש מלחמה, ורק בנו שיהיה איש שלום יוכל לבנות את הבית.

אולם דוד לא ויתר: הוא לא יכל לשבת בשקט בביתו, כל זמן שלה' אין בית. ולכן הוא נשבע את השבועה הכתובה בפסוקינו: " אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם  אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי; אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי  תְּנוּמָה; ", כלומר, שלא יבוא לישון בביתו, תהלים קלב5: " עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה',  מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב ", עד שימצא מקום שבו יוכל בנו לבנות את בית המקדש לה'. דוד לא היה רשאי לבנות את המקדש בעצמו, אז הוא לפחות השתדל להכין את המקום.

דקויות

אם אבוא, אם אעלה, אם אתן

המילה אם  היא בדרך-כלל מילת תנאי, אבל לפעמים היא משמשת גם כמילת שלילה - שבועה שלא יעשה את מה שכתוב בהמשך; בדומה לביטוי אם לא הפותח שבועה. לפי זה, הוצעו כמה פירושים לשבועת דוד:

1. כל מילות "אם" הן מילות שלילה, ושבועת דוד היא: "לא אבוא באוהל ביתי, לא אעלה על ערש יצועיי ולא אתן שינה לעיניי, עד שאמצא את המקום הראוי לבנות משכן לה'".

• אולם לפי ההלכה, אסור לאדם להישבע שלא יישן זמן ארוך מאד, כי זו שבועת שווא - שבועה שאי-אפשר לקיימה: " אמר רבי יוחנן: 'שבועה שלא אישן שלשה ימים' - מלקין אותו וישן לאלתר " ( בבלי סוכה נג א) , וכן נפסק להלכה, " נשבע שלא יישן שלשת ימים, או שלא יאכל כלום שבעת ימים וכיוצא בזה שהיא שבועת שוא, אין אומרין יעור זה עד שיצטער ויצום עד שיצטער ולא יהיה בו כח לסבול ואח"כ יאכל או יישן, אלא מלקין אותו מיד משום שבועת שוא ויישן ויאכל בכל עת שירצה " ( רמב"ם הלכות שבועות ה כ) .

2. השבועה נאמרה בלשון גוזמא, ושבועת דוד היא שלא אבוא " באוהל ביתי - באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך ", ולא אעלה על " ערש יצועי - מטה המוצעת כפי הראוי לי ", ולא אתן " שנת  לעיניי - רוצה לומר, להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש " ( מצודות) .  רעיון דומה מצאנו בקשר לשמחת בית השואבה: " אמר ר' יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה. איני? והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר! אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי "  ( בבלי סוכה נג א) . ר' יהושע אומר שבשמחת בית השואבה לא ישנו, אולם כוונתו היא שלא ישנו באופן מסודר על מיטה, אלא נמנמו זה על כתפו של זה. ואולי זו כוונתו של דוד, שלא יישן בשכיבה על מיטה אלא רק ינמנם בעמידה.

• אולם איסור שבועת שווא הוא איסור תורה, ולא מסתבר שדוד עבר על איסור זה בלשון גוזמא.

3. שתי מילות "אם" הראשונות יכולות להיחשב למילות תנאי: "אם אבוא אל אוהל ביתי או אעלה על ערש יצועיי, אז לא אישן ולא אנמנם שם". " היה השבועה והנדר, ש אם אבא אל אהל ביתי , או אם אעלה על ערש יצועי , אז נודר אם אתן שנת לעיני; דהיינו, שבאהל ביתו - לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו; וביצוע שסביב האהל - שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור"ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי , או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית; ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב " ( מלבי"ם) . לפי זה, לשון השבועה הוא מדויק, אפשר לקיים אותה, ואינה שבועת שווא.

4. כל מילות "אם" הן מילות תנאי, והשבועה מתפרשת בדומה לנדר שנדר יעקב אבינו כשברח מפני עשו,  בראשית כח20-22: " וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר 'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי - וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים;  וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים , וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי - עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ " ( פירוט). יעקב ברח מפני עשו אחיו שביקש להרגו, ודוד ברח מפני שאול חותנו שביקש להרגו. יעקב נדר, שאם ישוב בשלום לביתו, יבנה בית לה'; ודוד נדר, שאם ישוב בשלום לביתו, ימצא מקום לבנות בו את בית ה': "אני נודר, שאם אבוא בשלום אל אוהל ביתי, ואם אעלה בשלום על ערש יצועיי, ואם אתן שינה לעיניי ואצליח לישון לילה שלם בלי לפחד מרודפים, אז אני מתחייב למצוא מקום להקים בו משכנות לה'". לפירוש זה ישנם שני חיזוקים לשוניים:

• הקטע פותח ב תהלים קלב1: " שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ ". ענותו - מלשון עינוי. הביטוי הזה נזכר בקשר לנדודי דוד כשברח משאול,  מלכים א ב26: " וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ '... וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי' " ( פירוט), וכן באופן כללי יותר בדברי דוד על רדיפת עם ישראל בידי אויביו,  שמואל ב ז10: " וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד, וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה " ( פירוט).
• פעמיים נזכר בקטע זה הכינוי "אביר יעקב",  תהלים קלב2: " אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה', נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב ";  תהלים קלב5: " עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב " - רמז ליעקב, שהיה הנודר הראשון לה' (הכינוי מופיע בתנ"ך רק עוד פעם אחת בבראשית ופעמיים בישעיהו) .

הקבלות

1. דוד הוא אחד האנשים שהצליחו להקדים את ה' בנדר; הוא הלך בדרכו של יעקב, ולכן קרא לה' " לאביר יעקב - לחזקו ותקפו של יעקב, והוא המקום ברוך הוא. ותלה ביעקב, לפי שהוא היה תחילה להנודרים " ( מצודות) . 

2. דורות רבים לאחר מכן, לאחר שבית המקדש הראשון חרב, ובני ישראל חזרו מהגלות, עמד חגי הנביא ואמר להם, חגי א4: " הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! " ( פירוט): קחו דוגמה מדוד המלך! הוא לא ישב בביתו בשקט, עד שעשה ככל יכולתו כדי לבנות את בית המקדש!

3.  עינה = א. גרם לכאב ולצעקה, ב. השפיל והכניע.