שמות טז

1 ויסעו מאילם ויבאו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין אשר בין-אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים. 2 וילינו כל-עדת בני-ישראל על-משה ועל-אהרן במדבר. 3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים בשבתנו על-סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. 4 ויאמר יהוה אל-משה הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. 5 והיה ביום הששי והכינו את אשר-יביאו והיה משנה על אשר-ילקטו יום יום. 6 ויאמר משה ואהרן אל-כל-בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים. 7 ובקר וראיתם את-כבוד יהוה בשמעו את-תלנתיכם על-יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו. 8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את-תלנתיכם אשר-אתם מלינם עליו ונחנו מה לא-עלינו תלנתיכם כי על-יהוה. 9 ויאמר משה אל-אהרן אמר אל-כל-עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם. 10 ויהי כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל ויפנו אל-המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן.

11 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 12 שמעתי את-תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו-לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם. 13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את-המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה. 14 ותעל שכבת הטל והנה על-פני המדבר דק מחספס דק ככפר על-הארץ. 15 ויראו בני-ישראל ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא כי לא ידעו מה-הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה. 16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו. 17 ויעשו-כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט. 18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי-אכלו לקטו. 19 ויאמר משה אלהם איש אל-יותר ממנו עד-בקר. 20 ולא-שמעו אל-משה ויותרו אנשים ממנו עד-בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה. 21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס. 22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל-נשיאי העדה ויגידו למשה. 23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת-קדש ליהוה מחר את אשר-תאפו אפו ואת אשר-תבשלו בשלו ואת כל-העדף הניחו לכם למשמרת עד-הבקר. 24 ויניחו אתו עד-הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא-היתה בו. 25 ויאמר משה אכלהו היום כי-שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה. 26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה-בו. 27 ויהי ביום השביעי יצאו מן-העם ללקט ולא מצאו.

28 ויאמר יהוה אל-משה עד-אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי. 29 ראו כי-יהוה נתן לכם השבת על-כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל-יצא איש ממקמו ביום השביעי. 30 וישבתו העם ביום השבעי. 31 ויקראו בית-ישראל את-שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש. 32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את-הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים. 33 ויאמר משה אל-אהרן קח צנצנת אחת ותן-שמה מלא-העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם. 34 כאשר צוה יהוה אל-משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת. 35 ובני ישראל אכלו את-המן ארבעים שנה עד-באם אל-ארץ נושבת את-המן אכלו עד-באם אל-קצה ארץ כנען. 36 והעמר עשרית האיפה הוא.