ירמיהו נא

1 כה אמר יהוה הנני מעיר על-בבל ואל-ישבי לב קמי רוח משחית. 2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את-ארצה כי-היו עליה מסביב ביום רעה. 3 אל-ידרך ידרך הדרך קשתו ואל-יתעל בסרינו ואל-תחמלו אל-בחריה החרימו כל-צבאה. 4 ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה. 5 כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. 6 נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל-תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה. 7 כוס-זהב בבל ביד-יהוה משכרת כל-הארץ מיינה שתו גוים על-כן יתהללו גוים. 8 פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא. 9 רפאנו את-בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי-נגע אל-השמים משפטה ונשא עד-שחקים. 10 הוציא יהוה את-צדקתינו באו ונספרה בציון את-מעשה יהוה אלהינו.

11 הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את-רוח מלכי מדי כי-על-בבל מזמתו להשחיתה כי-נקמת יהוה היא נקמת היכלו. 12 אל-חומת בבל שאו-נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם-זמם יהוה גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל. 13 שכנתי על-מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך. 14 נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם-מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד.

15 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים. 16 לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה-ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו. 17 נבער כל-אדם מדעת הביש כל-צרף מפסל כי שקר נסכו ולא-רוח בם. 18 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו. 19 לא-כאלה חלק יעקוב כי-יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו.

20 מפץ-אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות. 21 ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו. 22 ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה. 23 ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים. 24 ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל-רעתם אשר-עשו בציון לעיניכם נאם יהוה.

25 הנני אליך הר המשחית נאם-יהוה המשחית את-כל-הארץ ונטיתי את-ידי עליך וגלגלתיך מן-הסלעים ונתתיך להר שרפה. 26 ולא-יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי-שממות עולם תהיה נאם-יהוה. 27 שאו-נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו-סוס כילק סמר. 28 קדשו עליה גוים את-מלכי מדי את-פחותיה ואת-כל-סגניה ואת כל-ארץ ממשלתו. 29 ותרעש הארץ ותחל כי קמה על-בבל מחשבות יהוה לשום את-ארץ בבל לשמה מאין יושב. 30 חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה. 31 רץ לקראת-רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי-נלכדה עירו מקצה. 32 והמעברות נתפשו ואת-האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו.

33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת-בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת-הקציר לה. 34 אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו. 35 חמסי ושארי על-בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל-ישבי כשדים תאמר ירושלם.

36 לכן כה אמר יהוה הנני-רב את-ריבך ונקמתי את-נקמתך והחרבתי את-ימה והבשתי את-מקורה. 37 והיתה בבל לגלים מעון-תנים שמה ושרקה מאין יושב. 38 יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות. 39 בחמם אשית את-משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת-עולם ולא יקיצו נאם יהוה. 40 אורידם ככרים לטבוח כאילים עם-עתודים. 41 איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל-הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים. 42 עלה על-בבל הים בהמון גליו נכסתה. 43 היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא-ישב בהן כל-איש ולא-יעבר בהן בן-אדם. 44 ופקדתי על-בל בבבל והצאתי את-בלעו מפיו ולא-ינהרו אליו עוד גוים גם-חומת בבל נפלה. 45 צאו מתוכה עמי ומלטו איש את-נפשו מחרון אף-יהוה. 46 ופן-ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על-משל. 47 לכן הנה ימים באים ופקדתי על-פסילי בבל וכל-ארצה תבוש וכל-חלליה יפלו בתוכה. 48 ורננו על-בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא-לה השודדים נאם-יהוה. 49 גם-בבל לנפל חללי ישראל גם-לבבל נפלו חללי כל-הארץ. 50 פלטים מחרב הלכו אל-תעמדו זכרו מרחוק את-יהוה וירושלם תעלה על-לבבכם. 51 בשנו כי-שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על-מקדשי בית יהוה.

52 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ופקדתי על-פסיליה ובכל-ארצה יאנק חלל. 53 כי-תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם-יהוה.

54 קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים. 55 כי-שדד יהוה את-בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם. 56 כי בא עליה על-בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם. 57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת-עולם ולא יקיצו נאם-המלך יהוה צבאות שמו.

58 כה-אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי-ריק ולאמים בדי-אש ויעפו.

59 הדבר אשר-צוה ירמיהו הנביא את-שריה בן-נריה בן-מחסיה בלכתו את-צדקיהו מלך-יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה. 60 ויכתב ירמיהו את כל-הרעה אשר-תבוא אל-בבל אל-ספר אחד את כל-הדברים האלה הכתבים אל-בבל. 61 ויאמר ירמיהו אל-שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל-הדברים האלה. 62 ואמרת יהוה אתה דברת אל-המקום הזה להכריתו לבלתי היות-בו יושב למאדם ועד-בהמה כי-שממות עולם תהיה. 63 והיה ככלתך לקרא את-הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל-תוך פרת. 64 ואמרת ככה תשקע בבל ולא-תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד-הנה דברי ירמיהו.