יחזקאל לג

1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 2 בן-אדם דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם ארץ כי-אביא עליה חרב ולקחו עם-הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה. 3 וראה את-החרב באה על-הארץ ותקע בשופר והזהיר את-העם. 4 ושמע השמע את-קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה. 5 את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. 6 והצפה כי-יראה את-החרב באה ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד-הצפה אדרש.

7 ואתה בן-אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני. 8 באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. 9 ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא-שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת.

10 ואתה בן-אדם אמר אל-בית ישראל כן אמרתם לאמר כי-פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. 11 אמר אליהם חי-אני נאם אדני יהוה אם-אחפץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל.

12 ואתה בן-אדם אמר אל-בני-עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא-יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. 13 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא-בטח על-צדקתו ועשה עול כל-צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר-עשה בו ימות. 14 ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. 15 חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות. 16 כל-חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה. 17 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא-יתכן. 18 בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם. 19 ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. 20 ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל.

21 ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא-אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר. 22 ויד-יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את-פי עד-בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד.

23 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 24 בן-אדם ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את-הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה.

25 לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו. 26 עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה ואיש את-אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו.

27 כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה חי-אני אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו. 28 ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר. 29 וידעו כי-אני יהוה בתתי את-הארץ שממה ומשמה על כל-תועבתם אשר עשו.

30 ואתה בן-אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר-חד את-אחד איש את-אחיו לאמר באו-נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה. 31 ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך עמי ושמעו את-דבריך ואותם לא יעשו כי-עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך. 32 והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את-דבריך ועשים אינם אותם. 33 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם.