שמואל ב ז

1 ויהי כי-ישב המלך בביתו ויהוה הניח-לו מסביב מכל-איביו. 2 ויאמר המלך אל-נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה. 3 ויאמר נתן אל-המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך. 4 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר-יהוה אל-נתן לאמר. 5 לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד כה אמר יהוה האתה תבנה-לי בית לשבתי. 6 כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. 7 בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר למה לא-בניתם לי בית ארזים. 8 ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן-הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על-עמי על-ישראל. 9 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את-כל-איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ. 10 ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא-יסיפו בני-עולה לענותו כאשר בראשונה. 11 ולמן-היום אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל והניחתי לך מכל-איביך והגיד לך יהוה כי-בית יעשה-לך יהוה. 12 כי ימלאו ימיך ושכבת את-אבתיך והקימתי את-זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את-ממלכתו. 13 הוא יבנה-בית לשמי וכננתי את-כסא ממלכתו עד-עולם. 14 אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. 15 וחסדי לא-יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך. 16 ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד-עולם. 17 ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל-דוד.

18 ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד-הלם. 19 ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה. 20 ומה-יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את-עבדך אדני יהוה. 21 בעבור דברך וכלבך עשית את כל-הגדולה הזאת להודיע את-עבדך. 22 על-כן גדלת אדני יהוה כי-אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר-שמענו באזנינו. 23 ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. 24 ותכונן לך את-עמך ישראל לך לעם עד-עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים.

25 ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו הקם עד-עולם ועשה כאשר דברת. 26 ויגדל שמך עד-עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על-ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך. 27 כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את-אזן עבדך לאמר בית אבנה-לך על-כן מצא עבדך את-לבו להתפלל אליך את-התפלה הזאת. 28 ועתה אדני יהוה אתה-הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל-עבדך את-הטובה הזאת. 29 ועתה הואל וברך את-בית עבדך להיות לעולם לפניך כי-אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית-עבדך לעולם.