קוד: ביאור:חבקוק ב6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
חבקוק ב6: "
הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ; וְיֹאמַר 'הוֹי, הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט'
"
- הלוא כל אלה העמים, שכבש מלך בבל, יראו במפלתו, ומפלתו תתפרסם כל-כך עד שהם ישאו עליה משל (נאום חכמה), מליצה וחידות ; וכל אחד מהם יאמר: הוי , כל המרבה רכוש שלא שייך לו , עד מתי ימשיך במעשיו? הרי הוא רק מכביד עליו עבטיט (חוב) -
בפסוק זה ובפסוק הבא, נמשל העם הבבלי לאדם אשר מרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום, כל הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה (מלבי"ם, דעת מקרא) .
הביטויים נזכרו יחד גם ב
משלי א6: "
לְהָבִין
מָשָׁל וּמְלִיצָה , דִּבְרֵי חֲכָמִים
וְחִידֹתָם
" (
פירוט). אלה שלושה סוגים של דברי-חכמה:
1. מלשון
עבוט , שפירושו הלוואה,
דברים טו6: "
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ,
וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא
תַעֲבֹט
";
דברים טו8: "
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ
" (
פירוט)
(מלבי"ם, דעת מקרא) .
2. מלשון
עב+טיט : עב הוא קורת-בניין כבדה, כמו ב
יחזקאל מא26: "
וְצַלְעוֹת הַבַּיִת,
וְהָעֻבִּים
"; טיט הוא בוץ או מלט לבניה,
שמואל ב כב43: "
וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ,
כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם
"
(
רש"י,
מצודות) . לפי זה המשל הוא לאדם הבונה בית ושם עליו קורה כבדה והרבה טיט, עד שהמשקל מכביד והבית קורס.
לעיון נוסף ראו: מבנה הפרק.